החלטה בתיק ע"פ 2796/03

השופט ס' ג'ובראן:

העובדות הצריכות לעניין

1.        המערער בע"פ 2840/03, אברהם פירו (להלן: המערער 1), כיהן כמנהלה הכללי של עמותת "מרכז התרבות לעמים" (להלן: העמותה) החל משנת 1995 ועד שנת 2000. המערער בע"פ 2796/03, מרטי ביבס (להלן: המערער 2) כיהן כסגן המנהל הכללי של עמותה זו החל משנת 1998.

           מטרת העמותה הינה קידום פעילויות תרבותיות שונות לנוער, כגון ארגון משלחות נוער לחו"ל ואירוח משלחות נוער מחו"ל בישראל. העמותה מתקיימת מתמיכתם של גופים שונים. תקציבה השנתי של העמותה הינו כ- 6 מליון ש"ח ורובו מגיע ממשרד החינוך.

           העמותה ערכה בשנים האחרונות שורה של פעילויות והצהירה על שורה של פעילויות נוספות, אשר דבר הוצאתן אל הפועל, ובכל מקרה, על-ידי העמותה, מוטל בספק. פועלם של המערערים במסגרת אותן פעילויות, כפי שיפורט להלן, הוא שהוליד את כתב האישום נגדם.

2.        כתב האישום, אשר הוגש כנגד המערערים לבית-המשפט המחוזי בירושלים, מגולל פרשה מסועפת של מעשים, שעיקרם קבלת דבר במרמה, גיוס כספים שלא כדין ושימוש בהם לצרכים פרטיים. מכתב האישום עולה, כי המערערים ניצלו את סמכויותיהם כמנהלי העמותה על מנת לעשות בה כבתוך שלהם, וכי פיתחו דפוס של דיווחים פיקטיביים לגורמים עימם היו בקשר בניהול עסקי העמותה.  המערערים מואשמים שפעלו בתחבולות שונות על מנת להעשיר את קופת העמותה ובכך להקל על עצמם ליטול ממנה כספים.

           לפי כתב האישום, המורכב מ-10 אישומים נפרדים, יוחסו למערערים עבירות של קבלת דבר במרמה - לפי סעיף 415 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק), זיוף - לפי סעיף 418 לחוק, שימוש במסמך מזויף - לפי סעיף 420 לחוק וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 415 סיפא לחוק. כמו כן, למערער 1 יוחסו עבירות נוספות: רישום כוזב במסמכי תאגיד - לפי סעיף 423 לחוק, שיבוש הליכי משפט - לפי סעיף 244 לחוק, וכן עבירת סחיטה באיומים - לפי סעיף 428 סיפא לחוק.

פסק דינו של בית-המשפט המחוזי

3.        בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' אוקון) בחן פרטי כל אישום בנפרד וציין בהכרעת דינו, שיש נפקות ברורה לתמונה הכוללת המצטיירת ממכלול המעשים, מעבר לכל אישום בפני עצמו.

           בית-המשפט המחוזי זיכה את מערער 1 מארבעה אישומים: האישום הרביעי, השישי והעשירי, שהתייחסו כולם לעבירה של קבלת דבר במרמה ומהאישום התשיעי, שעניינו עבירה של סחיטה באיומים. את המערער 2 זיכה בית-המשפט המחוזי משני אישומים: האישום השני והרביעי, שעניינם עבירה של קבלת דבר במרמה. ביתר האישומים הורשעו המערערים.

4.        בית-המשפט המחוזי גזר את דינם של המערערים בגין העבירות בהן הורשעו ודן את המערער 1 לעונש של ביצוע שלוש מאות ושישים שעות של שירות לתועלת הציבור, אשר יבוצע במשך שמונה עשר חודשים, בשל מגבלותיו הרפואיות. כן הוטל עליו קנס בסך 5,000 ש"ח. המערער 1 נקנס בסכום נמוך משום התחשבותו של בית-המשפט המחוזי במצבו הכלכלי הקשה, אליו נקלע עקב בעיותיו הרפואיות. כמו כן הוטל עליו עונש מאסר על תנאי של שמונה חודשים למשך שנתיים.

           על המערער 2 הוטל עונש של ביצוע מאה וחמישים שעות של שירות לציבור ובנוסף הוטל עליו עונש מאסר על תנאי של שישה חודשים למשך שנתיים.

5.        להלן השתלשלות האירועים אשר הביאו להרשעתם של המערערים, כפי שפורטה בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי:

האישום הראשון

6.        בגדר האישום הראשון הורשעו המערערים בעבירה של קבלת דבר במרמה.

           בית-המשפט המחוזי קבע, כי במהלך שנת 99' אורגנה על-ידי העמותה משלחת של בני נוער להונגריה. ביום 10.10.99, שלח המערער 2, בהנחיית המערער 1, מכתב להנהלת החשבונות של העמותה, בו נאמר כי העמותה היא שתשא בעלות כרטיסי הטיסה, וכי המשלחת מונה כארבעים חברים. בהתאם לפרטים הללו, העבירה העמותה ביום 9.11.99 סכום בשקלים השווה ל- 15,104 דולר ל"אילה נסיעות", משרד הנסיעות באמצעותו פעלה העמותה.

           בפועל, נסעו להונגריה 20 תלמידים ו-3 מלווים בלבד. כמעט כל התלמידים הפקידו בידי המערער 2 סכומים הנעים בין 400 לבין 450 דולר.

           במפגש ההכנה השני, שהתקיים עם חברי המשלחת, העבירו התלמידים את סכומי הכסף לידיו של המערער 2, שנכח במקום וערך רישום של הכספים שהתקבלו. במפגש זה הוסבר לתלמידים והוריהם, על-ידי הגברת הדרה רוזנבלום, מנהלת יחידת מועצות תלמידים ונוער במשרד החינוך, שהסכום ששולם נועד ברובו לכסות את עלות כרטיסי הטיסה.

           בית-המשפט המחוזי קבע, כי נמצא שהמסר הועבר בנוכחותו של המערער 2, וכן ברור כי המידע שהיה מקופל בו נמסר להדרה רוזנבלום על-ידי אנשי העמותה, אם כי היא אינה זוכרת מיהו האדם הספציפי שהנחה אותה בעניין זה.